המוזיקה שלי
מאז ומתמיד המוזיקה הייתה חלק משמועתי בחיי. בראייה לאחור אני יכולה לומר, שהיא נכנסה אל חיי במן טפטוף עדין ועקבי, כאילו המתינה שאבשיל לקראתה. לכולנו יש ברקע מוזיקה כזאת או אחרת, זה סוג של תוסף תזונה רוחני בחיינו. כשניגנתי כנערה, לא הייתי ערה למגוון המוזיקלי שינקתי בבית הוריי או למשמעות של המוזיקה בחיי – המוזיקה פשוט נכחה שם. בגיל 13 בחרתי ללמוד גיטרה, אחרי שלימודי הפסנתר לא הסתמנו הצלחה גדולה. הייתה לי גיטרה מדגם יובל, שיצרו פעם במפעל ישראלי. אני והגיטרה שלי היינו סגורות בחדר שעות, לא עניינה אותי קידמת הבמה ( נהפכו) , לא עניין אותי שידעו מה אני יודעת, רציתי להיות מסוגלת להוציא את המוזיקה מתוכי. באיזשהו שלב המתרים נדמו, נכנעתי לעומס החיים והגיטרה הוכנסה לארון לשינה ממושכת. לשמחתי בשלב כלשהו, הגעגוע ניצח וקצת אחרי גיל 30 החלטתי לקנות מתקן לגיטרה. מיקמתי אותו ליד המיטה בחדר שינה שלי, וקיוויתי שישמש לי מניע לפעולה – ואכן כך קרה. חזרתי לנגן לעצמי. קרא עוד…
בכיוון האור
שאמאן
המוזיקה תמיד נכחה בחיי. מהרגע שהסכמתי להתמסר אליה בצורה מעמיקה,
ממש כפי עשיתי בציור, וליצור שביל בין הויז'ואל לסאונד,
התחילו החוויות להתחבר. חלקי היצירה שבי רוקמים בינהם
מערכת של שיתופי פעולה והזנה כבר למעלה מעשור
והדרך מתגלה שלב אחרי שלב.
לימודי פיתוח הקול, ההתמסרות לכל שיר כאילו היה ילד,
ולימודי הגיטרה, פתחו עולם של התנסויות, דרכו אני יוצרת
ולומדת את עצמי טוב יותר, כיוצרת וכאישה.
בכולנו יש עולם אינסופי של יצירה. הפחד מהביקורת לעיתים משתק
אותו ומונע את פריצתו. המוזיקה לימדה אותי על ערכה של התמסרות,
על השינויים שעשר דקות אימון ביום יכולים לחולל ועל עד כמה השילוב
של מודעות בכל העסק הזה, הוא מקפצה אדירה.
התקווה שלי היא שכאשר תפגשו את השירים או את הציורים שלי,
הם יעוררו מחשבה חדשה אחת ואף יותר, שתוביל לחיבור טוב יותר אליכם.ן.
משתפת באהבה ומקווה שתהנו.