סדרת העבודות שלפניכם.ן נולדה כתוצאה משוטטות בוואדי הסמוך לביתי.
אני גרה בישוב אורנית כארבעה עשורים, והוואדי הזה הוא תמונת נוף
שעיניי פוגשות בכל פעם שהחלון נפתח. הגבעות, המרחב, גווני החום והירוק,
הכל מהול בשלווה, כשמרחוק אפשר לראות את גדר ההפרדה.

 

בוקר אחד יצאתי אל הוואדי נמרצת, במטרה לחזור לכושר.
טיפסתי וירדתי מהגבעות, קינחתי בעוד עלייה והתיישבתי על סלע,
להסדיר נשימה.

 

לשבת מבלי לעשות דבר, מרגיש לי שלא בנוח כך שבאופן טבעי,
הידיים שלי מיהרו להעסיק את עצמן וליצור
מעגל מהעשבים סביבי. ללא תכנון, נוצר חישוק
עשבים זהוב והמלאכה הסתמית ניטרלה את המחשבות
והרגישה כמו מדיטציה. החלטתי לחזור עליה גם בימים
שבאו לאחר מכן וככל שהתמדתי התגבש ריטואל

וזרי הקש הלכו ונערמו.

 

הטבע והשקט איפשרו עיבוד נתונים מהשנתיים המורכבות
שחלפו עליי, בהן  היטלטלתי בין פרידה מאימי ז״ל,
שהתמודדה עם סרטן אלים, לבין האחזות ביצירה. למרות המוות
שנקש בדלת והליווי אל הסוף, התעקשתי להמשיך
ולהגיע אל אולפן ההקלטות, לסיים את אלבום השירים שלי
ולדבוק בחיים. המרחק מהאירועים והריטואל שיצרתי,
איפשרו להתבוננן  בכנות על הקטבים בחיי האישיים ובחברה שסביבי, 
ולהבין, גוף ונפש, את הקשר בינהם.

 

ההסכמה ללכת לאיבוד במקום המוכר, היפה והנפיץ הזה, 
החליפה סימני קריאה בסימני שאלה. נהנתי מהלא ידוע
ומהעדר דיעה. עם כל צעד שעשיתי הרחבתי את
גבולותי והשלתי את המיותר.

 

העיגולים עליהם ציירתי מסמלים את הרוח הנשית והמעגלית,
לפיה לכל אחד תפקיד במעגל החיים, שכן נקודות המבט השונות
נחוצות לשלמות המעגל. זהו ייצוג לכמיהה לחיים שבטיים ועוטפים, גם

בעידן המודרני המוטרף. טקס האש בווידאו-ארט, מתעד את
הקרבות בתוכינו ואת האומץ הנחוץ לאדם כדי לצאת מעצמו.
בשוטטות פגשתי את הכמיהה לפיוס בין הקטבים.