לפעמים אני ממש מרגישה פיזית איך יצירה של מישהו אחר פולשת לתודעה שלי, מתיישבת לה שם ויוצרת אותי מחדש.

כל חיי אני ניזונה מיצירה, זה תוסף התזונה שלי, הדלק של הנשמה.
לא משנה לי באיזו מדיה מדובר: ציור, שירה, מוזיקה, בישול.
הכל מזין ומחזק לי את העצמות – את עצם היותי.

כשהייתי בת 30, קראתי את הספר "כשניטשה בכה".  אני זוכרת את עצמי על המיטה, עוד לפני שהגעתי לאמצע הספר, תפסתי את הראש וקיבלתי החלטה לקחת את עצמי לטיפול.  לא היה שם משבר ולא נפילה, היה צימאון להכיר את עצמי ממקום חדש.

מאז אני במסע גילויי אינסופי מודע , מתוך בחירה. אני ערה ליצירה שסביבי ולזו שבתוכי, כמו שואב אבק אני קולטת תדרי יצירה, נושמת אותם ונותנת להם לעשות לי restart. אני בתשוקה אינסופית ללמוד עוד ועוד על יכולת הבריאה שבי ובאותה נשימה ללמד אחרים לברוא ולהגשים את עצמם דרך היצירה.

לו הייתי שרת החינוך, הייתי מחזירה את שיעורי האמנות לבית הספר בכל שכבות הגיל. בעיניי זו הדרך ללמד את הדורות הבאים לברוא את עצמם, להכיר את האוצר שבתוכם ולעורר את תשומת הלב שלהם אל מה שסביבם ובתוכם.

עוד מעט יצא אלבום שירים חדש שלי לאור, האלבום נקרא "פשוט". זו התרגשות שאין לי דרך להסביר אותה. מדובר בלידה לכל דבר ועניין ואני ללא ספק בצירים מתקדמים, רק שהפעם בלי לחץ וללא כאב – אלו צירי שמחה.

יש לי שותפים רבים ליצירה הזאת: יובל והב היקר שהלחין, עיבד, הפיק ועף איתי לשמיים עד לאלבום. נגנים ואנשי מקצוע מוכשרים עד דמעות, שפגשתי בדרך ( ובאמת היו רגעים שבכיתי מעוצמת הכישרונות). חברים שתמכו וחיזקו וכמובן משפחה יקרה, מלווה ותומכת. כולנו קשורים אחד בשני ואין לנו באמת יכולת ליצור ללא ההזנה של השותפים בחיינו. זה היופי וזו הברכה.

כל החיבורים בחיי הגבירו את עוצמת הלב למקסימום. הידיעה שאני חלק ממשהו גדול ממני ושיש תמיד לאן לצמוח היא מתנה ונחמה. היצירה המחישה לי דרך הגוף והנפש, שכולנו מחוברים ואם רק נשכיל ליצור יחד, מתוך אחדות ושותפות, לעצמה שלנו אין גבולות.

גם עכשיו, כשאני כותבת לכם וסוזן ווגה האגדית שרה לי באוזן ויוצרת איתי ביחד.
מתחילה עוד יום של יצירה.
יום טוב.

• אגב, כתבתי בלשון זכר סתם כי זה הסתדר לי טוב עם הכותר- ליבי עם כולם/ן.